פסק-דין בתיק ת"ק 35558-03-13

תביעה כספית בסכום של 21,486 ש"ח.

1.         התובע קיבל מאביו המנוח ספר תורה הכתוב על גוויל. על מנת לכבד את זכרו של אביו המנוח ומורשתו, ביקש התובע להכשיר את ספר התורה לקריאה בציבור, בבית הכנסת באזור מגוריו. על כן, פנה בראשית שנת 2011  לנתבעים, ולאחר שהנתבע 1 הדגיש כי יש ביכולתו לבצע את התיקונים הנדרשים בספר התורה על מנת להכשירו לקריאה בציבור, נמסרה לו העבודה והוסכם על תשלום הסך של 13,514 ש"ח [נספח א' לכתב התביעה].

בחלוף כחודשיים קיבל לידיו התובע את ספר התורה בצרוף "תעודת כשרות" לפיה הספר אכן כשר לקריאה בציבור [נספח ב' לכתב התביעה]. אך מה היתה רבה תדהמתו לשמוע מפי המתפללים הותיקים של בית הכנסת במקום מגוריו כי ספר התורה לא תוקן כהלכה ולפיכך לא ניתן להכניסו לבית הכנסת ולקרוא אותו בציבור. שני מכונים אליהם פנה התובע על מנת לקבל חוות דעתם בדבר כשרותו של הספר פסקו האחד, כי ספר התורה פסול ואינו כשר לקריאה הציבור, והשני - כי קיימת בעיה של כשרות ספר התורה.

פנייתו של התובע לנתבעים בדרישה להחזרת כספו בנסיבות בהן השירות עבורו שילם לא סופק לו, לא נענתה. מכאן תביעתו זו בה הוא תובע, נוסף על החזר התשלום אותו הוא שילם (13,514 ש"ח), גם אובדן יום עבודה (1,972 ש"ח), הוצאות בגין חוות הדעת הנוספות שקיבל (1,000 ש"ח) ועגמת נפש (5,000 ש"ח).

2.         לטענת הנתבע 1 הוא לא פגש מעודו את התובע, וכל המשא ומתן וההתנהלות שלאחר מכן היתה מול אחיו של התובע, מר ציון חדד (להלן: " האח"). לגופם של דברים טוען הנתבע 1 כי הוא בדק את ספר התורה בטרם קיבל לידיו את העבודה והבהיר כי יש בו "בעיות כתיבה" במובן זה שמאחר שנכתב לפני 100 שנים - ואין צורת האותיות כצורת כתיבתם היום - אין זה אפשרי לתקן את צורתם, באשר המשמעות היא למחוק את האותיות ולכתוב אותם מחדש בעוד זול יותר לרכוש ספר תורה חדש. הוא הבהיר לאחיו של התובע כי כל שיכול לעשות הוא לתקן פגמים שנוצרו בספר התורה במהלך השנים כחיזוק דיו שנשחק, ניקיון, שימור והגהה ממוחשבת. עוד ציין לפני האח כי יש לבדוק עם בית הכנסת אליו עתידים להכניס את ספר התורה האם יסכימו לקבל את הספר מבלי שיעשה שינוי בבסיס האותיות. לדברי האח, לא היתה אמורה להיות בעיה ובית הכנסת יקבל את הספר. בעקבות האמור החל הנתבע 1 בעבודה ומסר את ספר התורה לסופר סת"ם אשר השקיע כ - 200 שעות עבודה שלאחריהן עבר הספר סריקה ממוחשבת ושימור. עם סיום העבודה היה זה האח ששלח את מלל ההקדשה שהיה עתיד להיכתב על נרתיק הספר, והוא גם זה אשר גם הגיע לירושלים (מקום עסקם של הנתבעים), שילם וקיבל את ספר התורה לידיו.

לדידם של הנתבעים, העבודה בוצעה במלואה ובהתאם למוסכם, ועל כן יש לדחות את התביעה שהוגשה כשנתיים לאחר שהוחזר הספר לבעליו.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את הצדדים ואת מי שביצע את התיקונים בספר התורה סופר הסת"ם מר ספרנוביץ, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. 

3.          הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת " המוציא מחברו עליו הראיה" (ראו גם ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (15.4.07) בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - " דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)).

4.         המחלוקת נעוצה בשאלה מה הובהר לתובע עובר למסירת ספר התורה לתיקון. לטענת הנתבע 1 לא פגש בתובע מעודו, ואילו התובע טוען כי פגש אותו יחד עם אחיו . בנסיבות אלו, וכאשר הנטל להוכחת כל היסודות העובדתיים של עילת התביעה מונח לפתחו של התובע, שומה היה עליו להביא למתן עדות את אחיו, שבעדותו היה כדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים. משלא עשה כן, לא ניתן לומר כי עמד בנטל שלפתחו.

5.         לדידם של הנתבעים, הם ביצעו את אותן עבודות חיזוק-שימור-הגהה להן התחייבו ואף הנפיקו 'תעודת כשרות' לספר התורה. אמנם, תעודה זו לא זכתה לברכתם של גורמים אחרים, אך כפי שהעיד סופר הסת"ם בקשר עם המונח "כשר" - " זה תלוי את מי שואלים. זה מושג רחב. יש מושג כללי שנקרא חזקת הכשרות של ספר תורה. מכיוון שספר תורה ככל הנראה היה פעם באיזושהי קהילה יהודית וקראו בו דיינים, חסידים וכו' - השתמשו בו, אנחנו לא יכולים לבוא היום ולומר שמאחר שאנחנו כותבים היום את האות ח' בצורה שונה, אזי הספר הישן פסול... ככה היו כותבים פעם. היום כבר לא. כדי להעביר את הספר לסטנדרטים של המכונים אליהם הוא לקח את הספר, זה למחוק את הכל ולכתוב מחדש". ולא הוכח כי 'כתיבה מחדש' היתה תוכן ההסכמה שבין הצדדים.

6.         אמנם, התובע צרף לתביעתו שני מכתבים; האחד, של " בית מדרש וכולל אברכים תהילת חיים" ולפיו לאחר שהחתום שם עבר באופן כללי על מספר יריעות ועל עמוד אחד ביסודיות נמצאו בעיות באותיות שונות ומסקנתו היתה " כעת הספר כמות שהוא לא כשר לקריאה". המכתב השני הוא של " בית יוסף ובית יעקב בע"מ" ולפיו קיימת בעיה בצורת האותיות אשר לא נכתבו לפי ההלכה, אך בעייתו הקשה ביותר של הספר הינה כי לא נכתב "בתוך השרטוט" (הכוונה לשורות המשורטטות על הקלף ושעליהן יש לכתוב) " ולכן זה בעיה קשה לכשרות ספר התורה". מכון זה אף ציין כי אין באפשרותו לתקן את הספר לאור הבעיות הרבות שבו.

כאמור, כפי עדותו של סופר הסת"ם, שלא נסתרה, מתברר כי תתכנה אסכולות שונות בנושא הכשרות, אולם אין להטיל זאת דווקא לפתחם של הנתבעים מקום בו לא הוכיח התובע במאזן ההסתברויות כי הוסכם לערוך תיקון מהותי בספר התורה.

7.         מכל האמור ניתן להסיק כי ספר התורה העתיק נכתב על יסוד ההלכה בעת כתיבתו, אשר השתנתה עם העיתים. שינוי בסיס האותיות של הספר לא היה מעשי, ועל כן כל שניתן היה לעשות היה לבצע פעולות של חיזוק הדיו, ניקיון, שימור והגהה - פעולות שבוצעו על ידי הנתבעים כפי שהוסכם.

8.         סוף דבר;

דין התביעה להדחות.

בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

ניתן היום,  י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: